זנים עתיקים של קנאביס הם זנים שהתפתחו באופן טבעי לאורך מאות ואף אלפי שנים. זנים אלה, שמקורם באזורים שונים ברחבי העולם, טומנים בחובם היסטוריה עשירה, תכונות ייחודיות וטעם אותנטי.
טיבט:
- Landrace טיבטי: זן נדיר זה ידוע בפרחים בצבע ירוק כהה ובריח חריף. הוא ידוע בהשפעה פסיכואקטיבית חזקה ובהקלה על כאבים.
אפריקה:
- Durban Poison: זן סאטיבה דרום אפריקאי ידוע בטעמו המתוק והחמצמץ ובהשפעה אנרגטית וממריצה.
- Swazi Gold: זן סאטיבה נוסף מדרום אפריקה, ידוע בפרחים צפופים וריח אדמתי. הוא ידוע בהשפעה מרגיעה ומרוממת.
רוסיה:
- Ruderalis: זן זה ידוע בגידול קל ובפריחה מהירה. הוא מכיל כמות נמוכה של THC ו-CBD, אך עשיר ב-CBN, קנבינואיד בעל השפעה מרגיעה.
המזרח:
- Nepalese Charas: זן האשיש הידוע מנפאל, עשוי מחומר צמחי מרוכז בעל השפעה פסיכואקטיבית חזקה.
- Thai Stick: זן סאטיבה מתאילנד, ידוע בטעמו הארומטי ובהשפעה אנרגטית וממריצה.
חשיבותם של זנים עתיקים:
- זנים עתיקים מהווים מקור גנטי חשוב עבור פיתוח זנים חדשים.
- הם מציעים מגוון רחב של טעמים, ריחות ותכונות ייחודיות.
- הם מאפשרים חיבור להיסטוריה ותרבות של גידול הקנאביס.
אתגרים:
- זנים עתיקים רבים נמצאים בסכנת הכחדה כתוצאה מהכלאות ומהנדסה גנטית.
- קשה למצוא זרעים מקוריים של זנים אלה.
- גידול זנים עתיקים עשוי להיות מורכב יותר מגידול זנים מודרניים.
לסיכום:
זנים עתיקים של קנאביס הם נכס תרבותי וחקלאי חשוב. הם מציעים מגוון רחב של תכונות ייחודיות וחיבור להיסטוריה ארוכת שנים. חשוב לשמור ולטפח זנים אלה, הן למען המגוון הגנטי והן למען המורשת התרבותית.